0

הגדה

והגדתְ
הבטן המלאה בסוף כל סוּּף
נפתחה להכרה
של ריבוי.
שניים ממני הפכו לשניים מהם.
ואף אחד אינו אני.

גלים כילו
את הדרך אל האין.
ובעין הסערה יריבו על עגלת זהב
המעניקה ברית חלב מדם ליבי.

0

למאיה

טלפנתי ולא ענית.
ונזכרתי שבטח מחר,
או לא שמעת,
או עם הילדה.

ונזכרתי איך טלפנת ולא עניתי.
ובטח הבנת שמחר,
או במקלחת,
או עם הילדה.

ונזכרתי איך פעם טלפנו.
ובטח צעקנו
או לא שמענו
או כעסנו בשתיקה
והיינו הילדה.

0

חוטים

[השיר מחפש שיר ומנגינה…]

כשלאדם יש מה להפסיד

הוא בוכה בתוך החדר

שרק חריץ קטן בו

מעביר צלילים

כמו טלפון-חוט של ילדים,

שפעם קשרו אותם

חוטים.

ובחריץ הזה הוא בוהה

ומצפה לשתיקה

שתהדהד את בכיו.

כשאדם בוכה,

גם אפו סתום מדמעות

ואת האוויר הוא מקבל

ונותן מפיו.

0

בעקיפין

מוזיקה, מעבר לארון,
כמו זו שבקעה מהטייפ
של אחותי, בחדר המחולק
שוב מנוגנת
מעבר לארון, בלב חדר השינה
של בגרותי

משייפת עדינות
או מלחכת אש בקורותי

0

במטוס מעל הים

אם אטמון
נימוקים
בין דפים
המתבדרים מעל הים –
מעל ימים,
אז אטוס על כנפי יומנים
אל עננים שורקים
נעימות תעופה
ואצחק את כל היופי
של פנים
ששקעו עיניהן
כנגד השמש
המאירה מעל הים –
מעל ימים.